לזהות את הסימפטומים והתסמינים של פוסט טראומה עלול להיות מורכב. מחקרים מראים כי רק 2-11% מהאנשים שחווים תסמינים טראומטיים אכן מאובחנים¹. זוהי אחת מן הסיבות לכך שאנו בסטלה ישראל מקדישים זמן ומשאבים לחינוך על ההשפעה של טראומה רגשית ואפשרויות הטיפול הזמינות. אנו מאמינים כי הבנה עמוקה של ההשפעה והרקע המדעי מאחורי פוסט טראומה, יפחיתו את הסטיגמה הקשורה בנושא ויובילו למודעות גדולה יותר והפנייה לטיפול מקצועי מוקדם יותר.
בעוד פוסט טראומה נקראת הפרעה בעגה המקצועית (Disorder), רבים טוענים שזה פציעה. סטלה ואחרים מציעים מונח חדש - פציעה לאחר לאחר טראומה (PTSI, or post-traumatic stress injury)²- במקום הפרעת דחק פוסט טראומטית (PTSD).
מספר לא מבוטל של נשים וגברים יחוו טראומה משמעותית במהלך חייהם כתוצאה ממלחמה, תאונה, תקיפה מינית או אירוע מסכן חיים אחר, אבל רק חלקם יפתח סימפטומים פוסט-טראומטיים מתמשכים. תגובות דחק לאירוע טראומטי הן נורמליות בטווח הזמן שסמוך לאירוע, ואף נחשבות אדפטיביות ומועילות. אולם, במידה וסימפטומים אלו נמשכים לטווח של יותר מחודש לאחר האירוע, קיים חשש סביר להפרעת דחק פוסט טראומטית.
תסמינים קליניים של פוסט טראומה
הסימפטומים הקליניים של הפרעת דחק פוסט טראומטית יופיעו בעקבות חשיפה לאירוע טראומתי מבחינה גופנית או נפשית (כלומר, גם צפייה באירוע טראומתי יכולה להוביל להתפתחותה של ההפרעה). הסימפטומים של פוסט טראומה מתחלקים לארבע קבוצות עיקריות: חודרניים (כמו פלאשבק בו האדם חש כאילו האירוע הטראומתי מתרחש שוב או סיוטים), המנעותיים (כמו הימנעות ממחשבות על האירוע, ממקומות או אנשים שקשורים לאירוע), שינויים בקוגניציה ומצב רוח (חוסר יכולת להיזכר בטראומה, האשמה עצמית, מנעד רגשות מצומצם ועוד) ועוררות יתר (חוסר שינה, דריכות יתר, התנהגות רגזנית או תוקפנית).
כמה זה שכיח?
כ-8% מכלל האוכלוסייה סובלים מהפרעה פוסט טראומטית, כאשר 10% נוספים מהאנשים שחוו טראומה חווים חלק ניכר מהסימפטומים הפוסט טראומטיים. מדובר בהפרעה אשר עלולה להופיע אצל כל אדם ובכל גיל.
תסיסה היא תחושה של חרדה או התרגשות עצבנית. כמו תסמינים רבים שחווים לאחר טראומה, תסיסה מובנת על ספקטרום. מילים כמו אי שקט, אי נוחות ומתח מתארות בדרך כלל תסיסה קלה. תסיסה יכולה להיבנות עד כדי כך שהפכנו להיות קצרי מזג או עצבניים ללא הרף. טראומה לא מטופלת יכולה לתרום להתנהגות תוקפנית או מזיקה כלפי עצמנו או כלפי אחרים.
זה נורמלי לדאוג ממצבים מלחיצים (כמו ראיון עבודה) לפני שהם קורים. אך כאשר אנו חווים סימפטומים בעקבות חשיפה לטראומה, תחושות עצבים אלו מתמשכות ומכלילות עד כדי כך שהן משבשות את חיי היומיום. דאגות ומחשובת מתבטאות לעתים קרובות באופן פיזי. לדוגמה, כאשר אנו נחשפים לטראומה וחווים חרדה, אנו עשויים לסבול מקצב לב מוגבר, קשיי נשימה, הזעה ועייפות.
תגובת ה"הילחם או ברח" של הגוף מופעלת כאשר אנו חווים טראומה או אירוע מלחיץ מאוד. כאשר תגובה זו ממשיכה לפעות זמן רב אחרי האירוע הטראומטי, הגוף מקצה משאבים ואנרגיה לטובת כך, מה שמוביל לחוסרים פיזיים ומנטליים במערכות הקוגניטיביות שלנו כגון יכולת הריכוז והחשיבה.
לאחר חווית טראומה, תגובת הילחם או ברח עלולה להיות "תקועה" בפעילות יתר הגורת לשינויים עצביים סביב האמיגדלה (הידועה גם כ"מרכז הפחד") של המוח³. האמיגדלה – יחד עם ההיפוקמפוס וקליפת המוח הפרה-מצחית - ממלאת תפקיד ביכולת המוח לעבד מתח וזיכרון. אובדן זיכרון יכול להתרחש גם כמנגנון הגנה.
כאשר תגובת הילחם או ברח" מופעלת, הגוף משחרר קורטיזול ואדרנלין - שני הורמונים שעוזרים לו להגיב לאיום. הורמונים אלו משפיעים על מערכת העצבים של הגוף, ולפעמים עלולים לגרום לכאבי ראש⁴. לכאבי הראש יכולים להיות סיבות רבות אחרות, אך עדיין יכולים להיות סימפטום של פוסט טראומה במיוחד בשילוב עם תסמינים אחרים.
דיכאון משפיע לרעה על איך שאנחנו חושבים ומרגישים לגבי עצמנו, ויכול להשפיע על האופן שבו אנחנו מתנהגים. כאשר אנו נחשפים לטראומה וחווים דיכאון, אנו עלולים להרגיש עצובים, לאבד עניין בפעילויות אהובות, להרגיש אשמים וחסרי ערך ולהבחין בשינויים בתיאבון שלנו. דיכאון יכול גם לגרום לעייפות מוגברת והפרעות בשינה - אנו עלולים להיתקל בבעיות שינה בעוד שאחרים ישנים יותר מדי. במקרה הגרוע ביותר, דיכאון יכול להוביל לרעיונות אובדניים.
אנו יכולים להיות המומים כל כך מתסמיני ה-פוסט טראומה שלנו, עד שלפעמים אנו שוקלים לפגוע בעצמנו. כאשר אנו חווים תסמיני טראומה, אנו יכולים לחוות גם דיכאון, התקפי חרדה, חרדה ושימוש בסמים ונמצאים בסיכון גבוה יותר להתאבדות. למעשה, לאנשים שאובחנו עם תסמיני טראומה יש סיכוי גבוה פי 9.8 למוות ע"י התאבדות⁵.
במידה ואת.ה חווה רגשות ומחשבות אובדניות כרגעת בבקשה פנו לער"ן קו טלפון חירום ארצי בכל שעות היממה במספר– 1201.
אנחנו רוצים שתדע.י שאת.ה לא לבד ושיש תקווה.
מעוררי (טריגרים) טראומה וחוויות נפוצות אחרות כמו התקפי חרדה והתפרצויות עצבים, יכולים לגרום לשינויים פתאומיים במצב הרוח. בעוד שהפרעה דו קוטבית היא מצב שונה, שינויים במצב הרוח שמגיעים עם חשיפה לטראומה עשויים לפעמים להיחשב להפרעה דו קוטבית, ובמקרים מסוימים, ייתכן שיש לנו את שני המצבים. עבודה עם פסיכיאטר מורשה היא המפתח להבנת האבחנה הנכונה. להכוונה לאיש מקצוע צרו קשר עם צוות סטלה.
בעוד שאבחנה עם תסמיני טראומה והפרעה טורדנית כפייתית (OCD) הם מצבים שונים, לאחר שאנו נחשפים לטראומה אנו עשויים להתנהג בדרכים שנראות דומות ל-OCD. לדוגמה, אנו עשויים לבדוק את המנעולים בדלתותיהם מספר פעמים לפני היציאה מהבית בתגובה לערנות היתר שעלולה להיגרם לאחר טראומה.
OCD ואלו המאובחנים עם תסמיני טראומה יכולים שניהם לסבול ממחשבות חודרניות ומטרידות. כאשר אנו חווים את שני המצבים, אנו חשים לעתים קרובות תחושה מתמדת של אימה וחרדה. נטיות אלו יכולות להיות סימן ל-פוסט טראומה במיוחד אם לא היה לך בעבר כל סוג של OCD.
תחושת פחד היא שכיחה כאשר אנו נחשפים לטראומה. לפעמים נראה שהתקפים אלו מגיעים ללא אזהרה או סיבה. פעמים אחרות, הם קורים בתגובה לתזכורת לטראומה שלנו.
במהלך התקף חרדה, אנו עשויים להרגיש כאילו איננו שולטים בעצמנו או מפחדים למות. כאבים בחזה, דופק מואץ, רעד, גלי חום או צמרמורות, תחושת חנק ותסמינים גופניים אחרים.
בתגובה לאירועים טראומטיים או מלחיצים ביותר, אנו יכולים להיות פרנואידים. האמונה שלנו שאנחנו לא בטוחים גורמת לנו לפעול בעירנות גבוהה וחשדנית כלפי אחרים. אנו מאמצים דרך חשיבה זו כדי להגן על עצמנו מפני פגיעה או הטרדה.
רעידות קשורות לתסמיני טראומה נפוצים רבים כמו תסיסה, עצבנות, חרדה, התקפי חרדה ושימוש בסמים. כל אלו קשורים קשר ישיר לשינויים פיזיים עצביים בגוף לאחר טראומה.
כאשר אנו חווים תסמינים בעקבות טראומה, אנו עשויים להשתמש בסמים ובאלכוהול כדי להתמודד, שכן נטילת חומרים יכולה להפחית או להקהות זמנית את הרגשות המטרידים שאנו חווים.
פלאשבקים הם חוויה מחדש חיה של היבטים חלקיים או מלאים של אירועים טראומטיים בעבר או גורמי לחץ כאילו הם מתרחשים ברגע הנוכחי. כאשר פלאשבקים קורים, זה יכול להרגיש בלתי נשלט ומפחיד. רוב הפלאשבקים יכולים להופיע בצורה ויזאולית כמו צפייה בסרטון של מה שקרה. אבל במקרים מסוימים, חיים מחדש תחושות אחרות של הטראומה כמו צלילים, ריחות, טעמים או תחושת כאב או לחץ פיזיים. יתר על כן, חלק עשויים לחוות מחדש את הרגשות שחשו במהלך האירועים הטראומטיים. משך הפלאשבק יכול להשתנות בין שניות למספר שעות, ולעתים קרובות מלווה בתסמינים גופניים אחרים כמו הזעה וקצב לב מוגבר.
עוררות יתר שכיחה עבור אלו שחוו טראומה וגורמי לחץ. מצב זה מאופיין בעירנות מוגברת ומתמשכת לאיומים פוטנציאליים כתגובה אדפטיבית המשמשת בתחילה כדרך להגן על עצמך. אנשים שחווים עוררות יתר סורקים ללא הרף את סביבתם, ומצפים שמשהו רע יקרה. הם עשויים להיות "על הקצה" ולהגיב יתר על המידה לדברים או לגירויים המתרחשים סביבם.
טראומה יכולה להתבטא בצורה של חלומות חיים שלעתים קרובות משחזרים את האירועים הטראומטיים מהעבר. מי שחווה סיוטים עלול לחוש תחושת פחד עז, אימה וחוסר אונים כאילו הם חיים מחדש את האירועים הטראומטיים. זה יכול להוביל להפרעות שינה או לגרום לאנשים לפחד ללכת לישון.
אנשים עשויים להיתקל בקשיים להירדם או להישאר לישון עקב זיכרונות חודרניים ומטרידים מהעבר הצצים מחדש במהלך הלילה. השינה עלולה להיות מוטרדת גם סיוטים תכופים. כתוצאה מכך, אנשים עלולים לפתח הימנעות משינה, מה שמוביל לחוסר שינה ארוך טווח שעלול להחמיר עוד יותר תסמינים אחרים של PTSD. מעבר לזכרונות והסיוטים, עוררות היתר והתסמינים הפיזיולוגיים עושיים לפגוע ביכולת להירדם ולשמר שינה באופן קריטי. שינה מופרעת פוגעת באופן משמעותי במצב הרוח ובביצועים במהלך היום, כמו קשיי ריכוז, ירידה בתפוקה, איכות חיים נמוכה יותר, השפעה שלילית על מערכות יחסים קרובות וסיכונים בריאותיים מוגברים.
הימנעות יזומה ממחשבות, רגשות או ממפגש עם אנשים, מקומות ואובייקטים הקשורים באופן ישיר או עקיף לחוויה הטראומתית.
הטיפול של סטלה מגובה בעשרות מחקרים קליניים ונקרא SGB (Stellate Galgilon Block) - הליך קצר המתמקד בשינויים עצביים ופיזיים במערכת "הלחם או ברח" המתרחשים בגוף המטופל בעקבות טראומה או חרדה. הטיפול הוא למעשה הליך רפואי הכולל הזרקה של חומר הרדמה מקומי לתוך צרור עצבים בצוואר הנעשה בהנחיית דימות (אולטרסאונד) לדיוק ויעילות מקסימלית. למידע נוסף צרו קשר או פנו לשאלות ותשובות באתר
בדקו התאמתכם.ן לטיפול בשאלון אנונימי קצר